דלג על חיפוש 1
חיפוש 1
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners
אתר זרוע הים
צרכנות
תרומות
פייסבוק
טיפים בנושאים שונים
חנות וירטואלית
חילים משוחררים

ההעפלה

הוסף נושא חדש
עלייה בלתי לגאלית שוש   | 11:36 19/04/2007
תשובה לשוש Nir Maor   | 12:35 19/04/2007
המשך עליה בלתי לגאלית שוש   | 17:56 21/04/2007
מצאתי את החומר הבא בויקיפדיה שמוליק   | 23:51 19/06/2007
מי שכתב thetis זה לא נכון מיכל   | 07:58 12/09/2009
סיפורה של דאריאן 2 שמוליק   | 23:49 19/06/2007
מצאתי את החומר באינטרנט. אולי זה יעזור...
מקרה "דאריאן" 2

פרשת קלאדובו – שבאץ היא סיפורם של כאלף מעפילים שציפו עשרים חודשים ביגוסלביה לעלייה לארץ. הפליטים יצאו בנובמבר 1939, מוינה לארץ ישראל, אך לא זכו להגיע אליה ומרביתם נפלו באפריל 1941 בידי הנאצים ביגוסלביה.

פעמים רבות עמדו הפליטים להגיע לדנובה, ומשם בספינות להגיע לנמל קונסטנצה, ומשם להפליג לארץ ישראל. כל פעם קרה משהו וזה לא התבצע. הדנובה קפאה, האשרות לא הגיעו או לא תואמו, לא ניתן לרכוש אוניות, הכסף שנאסף בעמל רב הושקע באוניה לא נכונה והמשאבים ירדו לטמיון. אין סוף בעיות.

במאי 1940, מצא איש המוסד שמריהו צמרת בעל הדרכון האמריקאי, אונייה בנמל פיראוס "דארייאן" שהתאימה להסעת נוסעים לאחר התאמה. בסיוע הג'וינט, נמצא הפתרון הכספי לתשלום עבור הספינה והאונייה נרשמה על שמו של שמריה צמרת בעל הנתינות האמריקאית. נציגי מעפילי קלאדובו קבלו הוראה להתכונן להפלגה על הדנובה לכיוון נמל קונסטנצה אולם עד שהושלם תהליך זה, איטליה נכנסה למלחמה והשליחים קבלו הוראה להשהות את ההכנות מחשש להפלגות בים התיכון. הכעס היה גדול משום שהגופים הפרטיים והרביזיוניסטים, המשיכו בהפלגות בים השחור והתיכון כרגיל.

מיד לאחר מכן, אליהו גולומב הורה להפסיק את ההכנות לגמרי. התברר אז שבישיבה משותפת של המוסד וההגנה, הוחלט למכור את הספינה למטרות של שירות הביון הבריטי. הרעיון של נציגי ה"שיתוף" היה לבצע עם הבריטים פעולות חבלה ומיקוש בדנובה ובמקומות אחרים. הם לא מצאו אוניות לשם כך והעלו את הרעיון לקחת את ה"דאריאן" למטרות אלו.

הרעיון שעמד מאחורי זה היה, שהשתתפות בפעילות ביון, תקדם את מבצעי ההעפלה של עלייה ב'. כמו כן, מכירתה של האונייה לביון הבריטי בסכום של 60,000 $ , תכסה את חובות המוסד שנוצרו עם פעולות ההעפלה במשך החורף. בראשית ספטמבר 1940, הוחלט להחזיר את "דאריאן" ליעדה המקורי ולהעלות את פליטי קלאדובו שהמשיכו להמתין. הצרות לא הפסיקו וכל פעם נוצרה בעיה חדשה שהצריכה פתרון.

כשהאונייה הגיעה סוף כל סוף לנמל קונסטנצה והמעפילים התכוננו להגיע לדנובה בכדי להפליג דרכה עד קונסטנצה, הסתבר ש"דאריאן" נשלחה לכמה ימים לאיסטנבול. אנשי המוסד פחדו להשאיר אותה בנמל קונסטנצה שמא תוחרם וחוץ מזה רצו להרוויח קצת כסף ולכסות חובות.

נציגי המעפילים דרשו שהאונייה תפליג לסולינה, נמל צפוני לקונסטנצה ושם תחכה למעפילים. ניטש וויכוח בינם לבין אנשי המוסד שפחדו מהחרמתה אולם נענו לבסוף לדרישת המעפילים. עד שנעשו סידורי הביניים הקשורים לתאום רכבות עד הנמל בדנובה, וגוררת שתמתין בנמל ותיקח את המעפילים עד סולינה, קפאה הדנובה.

בינתיים הגיעו הידיעות על אסון ה"פטריה" והאסון של האונייה הפרטית "סלבדור" שטבעה בסערה בים השיש בדרכה לארץ, ונציגי המעפילים היססו באם להפליג באופן לא חוקי כשהם נתונים לסכנות בים ולסכנת גירוש למאוריציוס. כל הגורמים האלה, הביאו שוב להשהיית יציאת פליטי קלאדובו. ה"דאריאן" חיכתה בינתיים בנמל סולינה עד ל – 29.12.40 ואז הפליגה לקונסטנצה ולקחה עולים אחרים. לאחר גלגולים ועיכובים אין ספור, הגיעה "דאריאן" לחופי ארץ ישראל עם כ – 800 מעפילים אך לא עם פליטי קלאדובו.

אלה נספו כעבור חצי שנה באפריל 1941, על ידי הנאצים ביגוסלביה,.


בשנת 1940, השתנה סדר היום הציבורי בארץ בעקבות המלחמה באירופה. העלייה הבלתי לגלית כבר לא הייתה בראש מעייני הישוב, ולא נתפסה עוד כמבצע חירום להצלת נפשות. נוספו לשינויים הללו, הקשיים העצומים הארגוניים והתקציביים לעומת תוצאות דלות ומתסכלות.

מפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ועד אביב 1941, נכשלו אנשי המוסד בהשגת מרבית היעדים שהציבו לעצמם. במשך שנה וחצי הם שגרו לארץ רק שתי ספינות ובהן 1500 מעפילים.

"הילדה" שהגיע לארץ בינוא
הוסף נושא חדש
עבור לתוכן העמוד