מלחמת ההתשה

ב 20 לאוקטובר 1967 יצאה המשחתת אילת לסיור מול חופי צפון סיני.

חצי האי סיני נכבש חודשים ספורים קודם לכן מידי המצרים ('מלחמת ששת הימים') וחיל הים נדרש להפגין ריבונות ונוכחות בטריטוריות החדשות.

המצרים היו בהלם אחרי הניצחון המוחץ. הם הניחו שלא יוכלו לכבוש מחדש את השטחים שנכבשו ולכן החליטו לפתוח במלחמת התשה.

החיכוכים היו בעיקר לאורך תעלת סואץ, קו הגבול החדש עם מצריים.

ב 11 ליולי חדרו שני סט"רים מצריים והתקרבו לחוף 'רומני' שהיה בשליטה ישראלית, התפתח קרב "קרב הרומני" והסט"רים הוטבעו. אח"י אילת לקחה חלק מרכזי בקרב זה.

ספינות חיל הים המשיכו לסייר באזור במשך כל הקיץ.

קו הסיור היה לאורך חופי צפון סיני כשהנקודה המערבית ביותר נמצאת מחוץ למיים הריבוניים של מצריים ( 12 מייל) אך בקירבתם.

באותה תקופה כבר היו למצרים סטי"לים מדגמי קומר ואוסא המצוידים בטילי סטיקס.

חלק מהסטי"לים היו ערוכים דרך קבע בנמל פורט סעיד.

טווח הטילים הגיע באותם ימים ל 25 מייל כך שקו הסיור של המשחתת אילת היה עמוק בתוך האמ"ט (איזור מוכה טילים) המצרי.

נתון זה היה ברור וידוע אך לא הופנם ע"י מפקדת חיל הים וגם לא במשחתת 'אילת'.

המשחתת (שיצאה כאמור ב 20 לאוקטובר) הפליגה במשך יומיים הלוך וחזור בקו המקביל לחוף ובכל פעם שהתקרבה לפינה המערבית של הסיור התגלתה ודווחה ע"י המצרים. הטווח היה מספיק קרוב כדי שיוכלו גם לזהותה זיהוי עין כמשחתת מדגם Z.

המצרים החליט לתקוף. קשה לומר היום אם החלטה זו נבעה מהכעס והתסכול על 'קרב הרומני' או פשוט מעצם המצב הכללי שכן החיכוכים בגבול המצרי היו עניין יום-יומי.

בשעה 17:05, משהתקרבה אח"י אילת לנקודה המערבית של קו הסיור קיבלו מפקדי שני סטי"לים שהיו מוצבים בבסיס פקודה לתקוף

בשעה 17:25, כאשר המשחתת הייתה במרחק של 13.5 מייל מפורט סעיד ירה לעברה סטי"ל שנערך בפתח נמל פורט סעיד, טיל סטיקס. שפגע בחדר המכונות שבמרכז המשחתת. כעבור כשתיים עד ארבע דקות ירתה אותה ספינה טיל שני שפגע בדופן השמאלי של האונייה. שני הטילים שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והאונייה החלה נוטה על צדה.

בחלוף מספר דקות הצליחה המשחתת הישראלית ליצור קשר בעזרת מכשיר קשר נייד עם יחידת צה"ל המוצבת בסיני וביקשה עזרה.

בשעה 1940 יצא סטי"ל קומאר נוסף מפתח הנמל וירה שני טילים נוספים. טיל אחד פגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3 וגרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה מפקד האונייה הודיע על נטישת המשחתת. צוות האונייה קפץ למים. לאחר הנטישה שוגר טיל נוסף (רביעי)* שפגע במים בסמוך לאונייה השוקעת. התפוצצות הטיל גרמה לנפגעים רבים מבין הניצולים ששחו במים.

הודעתו של קצין הגנ"ק, במכשיר הקשר הנייד, נקלטה ע"י אחד מכוחות היבשה וכך התחיל מבצע החילוץ,

מסוקי חיל האוויר החלו בחיפוש ניצולים ובחילוצם מהמים.

מטוסים נוספים הנירו את האזור והצניחו רפסודות הצלה. בשעה 23:00 לערך הגיעו ספינות חיל הים שאספו גם הן ניצולים וגופות. הניצולים וההרוגים רוכזו בחוף רומני. בשעה 03:00 לפנות בוקר לערך הסתיים הפינוי. בתום האירוע נספרו 47 הרוגים ו-91 פצועים.

בתגובה לטיבועה של המשחתת "אילת" יצא צה"ל למבצע אבוקה ב-25 באוקטובר, ובו הוחרבו באמצעות הפגזה ארטילרית, בתי הזיקוק בעיר סואץ.

על נסיבות טיבועה של "אילת" אמר אברהם בוצר, שהייה סגן מפקד חיל הים בעת טיבוע הספינה, ולימים מפקד חיל הים:

"הייתה סדרת תקלות, כולל כשל מודיעיני. אבל בראש וראשונה, האונייה לא הייתה צריכה להימצא שם.

כולם – המטכ"ל שהורה לה לצאת לסיור, וכל הפיקוד הבכיר של חיל הים, כולל אני – יכולים היו להתנגד ולסכל את הפקודה.

* לדעתו של סגן משנה (דאז) אריה מרמרי, לא נורה טיל רביעי והפיצוץ שהיה נגרם מפצצות העומק של הספינה עצמה, דעה זו מקבלת תימוכין ממידע שהגיע מקצינים מצריים לפיהם אחד מתןך ארבעת הטילים ששוגרו היה נפל.

הצוללת 'דקר', צוללת מדגם T, נרכשה מידי הבריטים. בינואר 1968 יצאה הצוללת בדרכה ארצה. שלושה ימים לפני הגעתה ארצה נותק הקשר עם הצוללת. ה חיפושים לא הניבו דבר.

עומק הים באזור בו אבד הקשר מתקרב ל 3,000 מטר ולפיכך הניחו כולם כי הצוללת טבעה ונמעכה בלחץ העצום. כשנה לאחר טביעתה הופיע מול חופי חאן יונס מצוף החירום של הצוללת.

קשה היה להסביר כיצד הופיע המצוף וכיוון שכך נפתחו כל אפשרויות ההשערה.

זרמי הים באזורנו נעים מדרום לצפון, סביר היה להניח שהמצוף הגיע מחופי מצריים. האם יתכן שהצוללת סטתה מנתיבה ? שאלה זו כמוה כשאלה: האם יצא מפקד הצוללת מדעתו? ובכל זאת באין הסבר משכנע על הופעת המצוף החלו חיפושים מול חופי מצריים – אך לשווא.

בשנות ה-80 התברר כי קיים זרם ים שיכול היה להביא את המצוף מאיי יוון . באישור ממשלת יוון חיפש חיל הים הישראלי מול חופי יוון – לשווא.

באמצע שנות ה-90 פנה חיל הים לצי האמריקאי לעזרה. מונה צוות חשיבה ישראלי אמריקאי משותף. הצוות הגיע למסקנה כי הצוללת אבדה על נתיבה, בעומק הים.

נשכרה חברה המתמחה בחיפוש במעמקי הים. ב – 28 מאי 1999 נמצאה הצוללת במעמקי הים בדיוק על נתיבה. באתר לא נמצאו שרידי אדם.

דורות רבים של אנשי חיל הים התחנכו על מורשתו של צוות הצוללת דקר, ההתנדבות לשירות נועז ומסוכן היו ועודם תנאי לקיומנו כאן בארצנו. 31 שנים התאמץ חיל הים והשקיע משאבים עצומים בפתרון התעלומה. בצה"ל לא שוכחים ולא מפקירים לוחמים, גם לא גופות.

מבני התחנה טוהרו ופוצצו. תחנת החוף נהרסה.

לאויב 32 הרוגים ו- 12 פצועים. לכוחותינו 2 פצועים.

מפקדים – סא"ל זאב אלמוג, רס"ן שאול זיו.

בקיץ 1969 הלכו ותכפו התקריות בקו התעלה ואתן גדל שיעור האבדות בקרב חיילנו.

בצה"ל הוחלט לפגוע במצרים בפעולה מכאיבה אשר תמחיש לאויב את יכולותינו ותגרום לו הרס ואבדות.

כיעד נבחר האי גרין – מתחם צבאי השולט על פתח תעלת סואץ.

שתי יחידות עילית נבחרו למשימה: שייטת 13 וסיירת מטכ"ל.

גל התקיפה הראשון הורכב מלוחמי השייטת אשר הגיעו לאי בצלילה, תפשו מאחז ואפשרו לגל השני להגיע בסירות גומי.

לאחר קרב עקוב מדם טוהר האי ומתקניו נהרסו.

הפשיטה היוותה את אחד משיאי פעילות השייטת וצה"ל כולו במלחמת ההתשה וזירזה את חזרתם של המצרים אל שולחנות הדיונים.

לעמיחי איילון הוענק עיטור הגבורה, לגיל לביא עיטור העוז, דב בר וזלמן רום צוינו לשבח ע"י מפקד חיל הים.

מפקד לוחמי הקומנדו הימי – סא"ל זאב אלמוג. מפקד לוחמי סיירת מטכ"ל – סא"ל מנחם דיגלי.

(שוחרר לפרסום באוגוסט 2024)

בתחילת ספטמבר 1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, הוחלט להנחית כוח שריון ישראלי בצדו המצרי של מפרץ סואץ.

זוג ספינות טורפידו מצריות שעגנו אותה תקופה באיזור ראס סאדת סיכנו את המבצע ולכן הוחלט להטביען טרם הנחיתה.

המשימה הוטלה על יחידת ה'חזירים' של שייטת 13.

שני חזירים חצו את המפרץ, איתרו את ספינות האוייב וצללו מתחתן. הלוחמים עלו מן החזירים והדביקו מוקשים לספינות האויב.

המוקשים התפוצצו עם שחר וספינות האויב טבעו.

בדרכם חזרה מהיעד התפוצץ מטען ההשמדה העצמית של אחד החזירים. 3 לוחמים נהרגו.

המשימה הוטלה על כוח שריון המורכב טנקי שלל מדגם טיראן המוסווים כטנקים מצריים.

העברתם לצד המצרי של המפרץ הוטלה על פלגת הנחתות שהייתה ערוכה בשארם א- שייח.

3 נטקי"ם (דגם 36 מטר), באבטחת סירות 'ברטראם' ולוחמי קומנדו ימי, הנחיתו באזור אבו דארג' בחוף המערבי של מפרץ סואץ כוח משוריין המורכב טנקי שלל מדגם טיראן ונגמ"שי שלל מדגם BTR.

הכוח נע 50 ק"מ לאורך החוף המצרי עד ראס זעפרנה וחיסל נקודות משמר, מחנות צבא, תחנות מכ"ם וכלי רכב צבאיים.

בתום הפעולה פונו הטנקים בנטקי"ם לחוף המזרחי של המפרץ.

לאויב כ- 150הרוגים. לכוחותינו פצוע אחד.

מפקד כח הנט"קים – סרן זאב יחזקאלי. מפקד לוחמי הקומנדו הימי – סא"ל זאב אלמוג.