מפעולות הפלוגה ביסוד נמל תל-אביב

זיכרונותיו של יאיר שוחט על הקמת "נמל ת"א"- 1936

פרקי זיכרונות לקביעת חוף בתל-אביב לפריקת מטענים מאניות בימיו הראשונים

של הנמל בשנת 1936

בשנת 1936 פרצו מאורעות דמים מצד פורעים ערבים, כלפי היישוב היהודי בארץ אשר גרמו למצור מצדם ופגעו בנפש וברכוש ברחבי הארץ. ההתקפות הרצחניות על הישובים ועל התחבורה היהודית מנעו הספקת מזון ומצרכים חיוניים אשר הלכו ושיתקו את הפעילות הכלכלית בעיקר באזורים המרוחקים ואזור החוף הצר המאוכלס בצפיפות.
בחודש אפריל 1936 מנעו ספני נמל יפו הערבים פריקת-טעינת מוצרים בסיסיים המיועדים לישוב היהודי והחריפו קשות את המצב הכלכלי הקשה אשר שרר בלאו הכי באותה עת ואף גרם לתנאי רעב לחלק נכבד של האוכלוסיה הדלה אשר לא היה ביכולתה לרכוש מוצרי מזון אשר הלכו והתייקרו בגלל המחסור.

א. פניה לשלטונות הבריטיים

עם החמרת המצב והחרפתו, פנתה הסוכנות היהודית אל השלטון הבריטי העליון לאפשר פריקת מטען מאניות אשר תעגונה לחוף תל-אביב ועבודת הפריקה-טעינה (בעיקר הדרוש) תבוצע ע"י פועלים יהודים- ובכך לבטל את המצור בהספקת הדרוש להמשך הפעילות. לאחר דיונים ממושכים ומייגעים, נענה השלטון ובהודעה טלפונית נמסר לסוכנות היהודית אישור שימוש בחוף צפון תל-אביב לכך.
מאחר ולא הייתה שהות להרהורים נקבע חוף יריד המזרח (התערוכה) אשר חלק מהמבנים ישמשו לאחסון מטענים שיפורקו מהאניות.

ב. איתור חוף מתאים

עם קבלת האישור הוטל על מרכז "הפועל" בתל-אביב, בראשות מר זאב שרף, להפעיל מיד וללא דיחוי את חברי הפלוגה הימית של "הפועל" שפעלה בצריפה הממוקם בקרבת שפך הירקון לים בהדרכת חברים בענפי ימאות הכוללים חתירה, מפרשנות וכל הקשור להפלגות לארצות שכנות מבלי לאבד כיוון (נביגציה), רכז הפלוגה הימית היה החבר יואל ליפשיץ ז"ל.
עם קבלת ההוראה הוטל על שחינינו הטובים, כתריאל יפה, עמירם שוחט (נפלו בפעולת הכ"ג) והח"מ שהכרנו את החוף בתוקף פעילותנו הספורטיבית, לאתר שטח חוף רדוד בין סלעי החוף אשר יאפשר גישה קרובה ביותר אל החוף לסירותינו הטעונות, מבלי להפגע מסלעים בלתי נראים, ולאפשר גישת עובדים אל הסירות הטעונות 500 – 1000 ק"ג. לאחר שחיה וצלילה לעומק אפשרי אותר חוף נקי מסלעים במרחק כמה מאות מטרים דרומית לשפך הירקון, חוף המאפשר קרבה מקסימלית של הסירות הטעונות לחוף. המקום אושר ע"י רב החובל יוסף פודולי ז"ל אשר מונה לאשר את השטח.

המשך

ג. סירות המשא הראשונות

בנמל יפו המוגן בשובר גלים, עגנו האניות במרחק ניכר מהנמל והעברת הנוסעים והמטען בוצעו ע"י פריקה טעינה לסירות משא כבדות (דוברות) הנושאות 10- 15 טון, מופעלות ע"י חותרים במשוטים בידי ספנים ערבים גברתנים.
נמל יפו בן אלפי השנים מוגן בשובר גלים מערבי וסלע אנדרומידה מצפון המאפשר כניסה די בטוחה של כלי שייט לרציפים, ובם מחסנים לאחסון סחורות ולהעמסת הדוברות במטעני יצוא שעיקרם פרי הדר מפרדסי יהודים וערבים בארץ.
מאחר ולא היתה שהות לרכוש או לקנות מייד דוברות מתאימות הוחלט לשמש את סירות החתירה הכבדות של הפועל עד אשר תרכשנה דוברות במתכונת נמל יפו.
ברשות הפלוגה הימית היתה סירת מנוע בשם "טרומפלדור" אשר שמשה להפלגות לארצות הקרובות, מצרים, קפריסין וללימוד התקדמות מתוך נסיון הדרוש לכך. מקום עגינתה היה הירקון.

ד. הכנת שטח פריקה ואחסנה

לאחר קביעת החוף ואישורו לצרכי הנמל, הוחל מיד ביישור וגידור של שטח חוף די רחב לצרכים של אותם ימים ולמשימות הדרושות עד להקמת מעגן מוגן.
הוקמו מספר צריפי עץ לאחסון מנהלה, מכס ומשטרה שתפקידה הוא לשמירת הבטחון וחדירת אלמנטים בלתי רצויים לשטח. הוקמו מספר סככות מנוחה והגנה מהשמש לעובדים בשעות המנוחה (רצוי להעיר שהמזון אשר הביאו העובדים עימם היה בעיקרו פרוסות לחם מרוחות ריבת תאנים ממשק בית וענבים).
לצורך מעבר משאיות לשטח המגודר וממנו הושאר פתח די רחב ולצידו מעבר להולכי רגל. המעברים נשמרו ע"י שוטרים בריטיים וגפירים יהודים (משמר הגבול) למניעת הברחות וכדומה.

ה. הכנת סירות החתירה של הפלוגה הימית של הפועל למשימה

כפי שנאמר היו להפועל מספר סירות חתירה כבדות ל- 6 חותרים אשר הוקצו לשמש בשלב ראשון את העברת העובדים לאנייה והובלת המטען עד רכישת הדוברות. עם קבלת ההוראה שופצו הסירות, צובעו והוכנו כיאות למבצע. גם סירת המנוע "טרומפלדור" הוכנה למשימה והוכן כל הדרוש למניעת תקלות בלתי צפויות במנוע. תפקידה היה לגרור את הסירות לאנייה ובחזרה במקום חתירה מאומצת. לחניות לילה ולאחר העבודה נגררו הסירות לחוף וסירת המנוע חזרה לירקון לעגינת לילה.
תמונה: "טרמפלדור" בים תל-אביב.

המשך

ו. פועלי הנמל, סבלים, ספנים, סוחרים

לצורך כיבוש העבודה בנמל חיפה נשלחה, בהוראת מר אבא חושי ז"ל, פנייה לקהילת סלוניקי ביוון לשלוח ארצה עובדי נמל יהודים מנמל סלוניקי כשרוב עובדיו היו יהודים בעיקר במקצועות הסוארוּת הדורשים מומחיות מיוחדת אשר לא היכרנוה.
תפקידם היה הפעלת מנופי האנייה בה התמחו בנמל סלוניקי. אל הסלוניקאים אמור היה לצרף עובדים מכאן אשר יתודרכו ע"י הסלוניקאים במקצועות סבלות וסוארוּת.
רצוי להעיר שהסלוניקאים הגברתנים התייחסו אלינו באדיבות, על אף מזגם הסוער והדריכונו מבלי חשש לתפקידם.
לעבודות הסבלות בחוף אמורים היו לצרף פועלים מכאן. עם קבלת האישור ומידע על מועד הגעת האנייה אורגנה קבוצה מעובדי הנמל בחיפה בכדי להגיע לתל-אביב במועד הדרוש להתארגנות בעת הצורך.
עם הגעת האנייה ולאחר שהשטח הוכן לקליטת המטענים, צורפו אליהם פועלים מובטלים ומתנדבים מהאזור. ביניהם תפסו מקום נכבד חברי הפלוגה הימית של הפועל שראו בעבודה זו כיבוש עבודה עברית, ובחלקם אף התמידו עד סגירת נמלי ת"א-יפו ובחלקם עברו לנמל אשדוד, כל אחד במקצועו הנמלי.

ז. תנאי העבודה

בגלל חוסר ניסיון במקצועות הנמליים (הנכבדים) עבדו הפועלים בעיקר בעבודות סבלות בחוף, בסיראות ובספנות האנייה. העבודה היתה קשה בעיקר במחסני האנייה חסרי האויר, האבק, המחנק וטלטולי האנייה שגרמו תחלופה גבוהה ולנטישות העבודה, על אף היחס האבאי מצד הסלוניקאים (כפי שהוזכר) שהתייחסו בסבלנות מירבית ל"ירוקים" והדריכום במתן עצה בטיפול במטען בשיטה המקילה בעבודה.

ח. אירגון הצוות המינהלי והתיפעולי

לתפקיד מנהל הנמל הוזעק מר יון פרידלנד מנמל רוטרדם, למנהל תיפעול ר"ח זאב פודולי, מנהל המכס מר ג'ייקובס אִשר את סיווג הבכירים בנמל יפו.

ט. הגעת האנייה

לאחר המתנה חסרת סבלנות והתארגנות כל הגורמים הגיעה ביום 15 במאי 1936 האנייה היוגוסלבית "צטוורטי" שהביאה מטען של שקי מלט שמשקל כל אחד מהם כ- 25 ק"ג. כלי השייט הוצאו מהירקון לחוף, סירת המנוע עגנה בקרבה, צוותי התיפעול הועלו לאנייה בסירות החתירה של הפלוגה הימית והעבודה החלה עד גמר הפריקה.

המשך

י. התלהבות הציבור בתל-אביב

עם התפשט השמועה על הגעת האנייה החלה נהירה של התושבים אל השטח לראות במו עיניהם את נס הפעלת נמל יהודי ראשון בעולם בתל-אביב לאחר אלפי שנות גלות והתרחקות מעבודת הים. עיקר הנהירה היתה של מחוסרי עבודה שראו במאורע אפשרות השתלבות בעבודה.
עם הגעת שקי המלט הראשונים לחוף, החלה ריצת התלהבות של הנוכחים אל המים בכדי לתפוס את שק המלט הראשון אשר יגיע לחוף ולהנציחו בתמונה.

כ. קונצרט התזמורת הישראלית

באולמי יריד המזרח נערכה ביום זה חזרה אחרונה של קונצרט בניצוחו של המנצח הדגול ארתורו טוסקניני ובכנורו של הכנר המהולל ברוניסליב הוברמן אשר היה מייסד התזמורת.
כמחווה של רצון טוב והערכה, קבלו עובדי הנמל המעוניינים אפשרות כניסה לאולם ומאז ועד כתיבת פרקי הזכרונות הנני מנוי קבע לקונצרט ומנויים. התזמורת עברה מאז מאולם יריד המזרח לאולם אהל-שם ומשם להיכל התרבות בתל-אביב.

סיום

הקמת המזח באותו חוף, חפירת המעגן, הקמת שובר גלים, הרציפים, העגורנים לפריקת טעינת הדוברות. כיבוש נמל יפו במלחמת העצמאות וסגירת כל אלה בשנת 1965 לשם הפעלת נמל אשדוד אליו עברו כאמור חלק מוותיקי נמלי ת"א-יפו.
תם סיפורי על קביעת חוף ת"א והקמת הנמל- מעגן אשר סלל את הדרך להקמת נמל אשדוד המודרני המשרת ציי עולם ומצוייד בציוד מהמשוכללים בעולם בתקופה זו.
אחטא לאמת היסטורית באם אתעלם מתרומתה של הפלוגה הימית של הפועל וחלקה בהתגשמות תקומת מדינת ישראל, באם לא אציין את העובדה כי מדריכיה- חניכיה הם בין ראשוני מדריכי ומפקדי הפלים, ליווי אניות העפלה ובין מפקדיו הראשונים הבכירים של חיל הים הישראלי, ומראשוני רבי החובלים של הצי הישראלי.
דומני שמיציתי כאן בקצרה את חלקה של הפלוגה הימית בתקופה זו ובמידה וחלים בכתבה אי דיוקים מסויימים, עם הקורא סליחה.
תמונות: המזח ותחילת החפירה של המעגן, מעגן נמל תל-אביב

במאי 1936 תפש אותנו זאב שרף, באותו זמן מזכיר מרכז "הפועל", את כתריאל, את עמירם ואותי ואמר לנו חברה הולכים להקים נמל בצפון תל-אביב. הבריטים הרשו. הלכנו לשפך הירקון והתחלנו לחפש מקום שהסירות תוכלנה להגיע קרוב לחוף. חפשנו את המקום. צללנו לחפש מקום ללא סלעים ומצאנו אותו. באיזה אופן שהוא הדבר נודע. הראשון בא זיאמה כהן והחליט להקים באותו מקום מזח בשביל הסירות. בינתים ידענו שהאנייה הראשונה שתגיע תהיה אנייה יוגוסלבית בשם "ציטברטי" המובילה מלט ותבוא לתל-אביב שם נפרוק את המטען. גייסו פה את מנטש זה שהביא את הסלוניקאים לחיפה שהוא יגייס את החברה שלו, חלק מחיפה וחלק מכאן כדי שיעבדו כסבלים בנמל. אנחנו עם הסירות שלנו של "הפועל" ושל "זבולון" שטנו לאנייה ומשם הבאנו את המלט לחוף. הסירות היו "נחשון" ו"עמל" של הפועל. את שמה של הסירה של זבולון אינני זוכר.
היינו צריכים גם סירה גוררת. היתה לנו "טרומפלדור" של הפועל בתל-אביב והחלטנו שהיא תגרור את הסירות מהאנייה לחוף. בלילה היינו מכניסים אותה לירקון כי עדיין לא היה בחוף מקום בעומק מספיק עבורה. את הסירות היינו מעלים לחוף בגמר העבודה. בינתים נודע בתל-אביב שאנייה מפרקת מטענים. היתה שם המשטרה הבריטית. בינתים הספיקה לבנות גדר והרשו להכנס רק למי שקיבל רשיון עבודה בנמל. את המטענים העבירו לסככה שהיתה ואח"כ העבירו אותה למחסנים במגרשי התערוכה. אז התחילו גם להקים את מזח הברזל והחליטו להעמיד עליו מנופים לפריקת המטען מהסירות. בינתים פרצה סערה אשר הרסה את המזח שזיאמה כהן בנה. גם המזח שסולל בונה התחיל לבנות נהרס, אותו הקימו מיד חזרה.
במזח המתכת נהרסה רק הרצפה. העמודים נשארו, כך שתוקנה בנקל. בינתים קנינו כמה דוברות ביפו וזיאמה כהן בנה גם כן שתים שלוש דוברות שכל אחת לקחה 12 טון. את הדוברות היינו גוררים עם ה"טרומפלדור" לאנייה. שם הסלוניקאים היו הסוורים בתחילה היינו מביאים את הדוברות לחוף ודוחפים אותו אח"כ למים. פרצה סערה וזרקה את כל הסירות האלה לחוף. אח"כ הוחלט שכדי שהן לא תנזקנה יביאו אותן בערב, לאחר גמר העבודה לחוף ובבוקר ידחפו אותן למים.
בשנת 1937 התחילו לחפור את הנמל ולבנות את שובר הגלים. הצרה של הנמל היתה שהפתח שלו תמיד היה נסתם מהחול. בינתים בנו מחסנים, העמידו מנופים. בצורה זו הנמל עבד עד מלחמת העולם. הסירות הראשונות והגוררת הראשונה וכן האנשים שעסקו בזה ראשונה (שרף, כתריאל, עמירם ואני) היו של "הפועל".

שייקה ערמוני חבר הנהלת הסקציה הימית של הפועל

הייתי בתפקיד של גזבר. הסיפור שלי מתחיל מהרכישה של הספינה שנקראה אח"כ "טרומפלדור". אנחנו רכשנו אותה משלושה גרמנים. זו היתה ספינת מפרש שאח"כ הרכבנו לה מנוע. הגרמנים הביאו אותה מדרזדן. אנחנו קנינו אותה ללא המנוע. הגרמנים אמרו שאת המנוע הם מכרו כי נשארו ללא אמצעי מחיה ומכרו את המנוע. שפצנו את הספינה הזו והחלטנו לצאת עמה להפלגה לחיפה בפקודו של כתריאל יפה. גם חיים תמיר (הוכמן) ונדמה לי שגם נש היו באותה הפלגה. היו גם שמואל פוזננסקי הג'ינג'י והיה יוסקה שהיה נהג אצל יואל. כדי שלספינה תהיה יציבות היה צורך להכניס איזה שניים או שלושה טון ברזל. כדי להוציא את הספינה מהירקון היה צריך להוציא את הברזל לסירות ואח"כ להחזירו לספינה לאחר שיצאה מהירקון. התחילה סערה והסירה הפליגה ליפו לעגון על החלק של נמל תל-אביב. אני זוכר קטע אחד שבאיזה יום בשבוע היינו כ- 8 אנשים. כתריאל עמד בחוף ואנחנו היינו הולכים במים. הוא היה זורק אבנים מהחוף לים לכוון אותנו למקום שהאבן נפלה כדי לבדוק מהו המקום העמוק ביותר והנקי מסלעים, מקום שיבחר להקמת המזח שעמדו להקים. זה היה בערך במקום שהגדר הדרומית של התערוכה היום. משם התחלנו. בצורה זו נבחר מקומו של המזח. אני לא עבדתי אז בנמל תל-אביב אבל אני יודע שנתבקשנו להקדיש את הספינה "טרומפלדור" למטרת סיוע בפריקת אניות.

דוד מימון

באותה תקופה בשנת 1936 הייתי עדיין נער בן 14 אבל הייתי כבר פעיל בפלוגה הימית ואני זוכר את ההתלהבות וההחלצות של החברים לפעולה של הקמת הנמל. אני הצטרפתי בימים הראשונים לעבודה בספינה "טרומפלדור" יחד עם כתריאל יפה ועמירם שוחט כמכונאי ויאיר שוחט (אחיו של עמירם). עבדתי כמה ימים כנער נוסף לספינה הזאת. מאותם הימים זכור לי איך כתריאל פיתח את השיטה של גרירת סירה בגלים. הבעיה היתה שהסירות היו צריכות להגרר לחוף גלי. הבעיה היתה להביא את הסירה כך שלא תזרק לחוף. אני זוכר את ההתרשמות שלי מעבודתו של כתריאל, את הצורה המדעית שבה טיפל בנושא זה. הוא פיתח את השיטה שאח"כ עבדו לפיה בנמל תל-אביב. אני זוכר שהספנים היפואים שהיו ותיקים ומנוסים אשר נכשלו בעבודה זו באותו מקום כי הם היו רגילים לגרור את הסירות בנמל יפו בו היו התנאים הרבה יותר טובים.

מנשה ברוך (נש)

בשנת 1936 כאשר פתחו את נמל תל-אביב הייתי בין הראשונים ביחד עם חברי הפלוגה הימית של הפועל שהתנדבו לפעולה זו. בימים הראשונים ללא תמורה. העבודה היתה קשה ומסובכת. הסירות היו קטנות לעומת הסירות והמאונות שהיו בנמל יפו. הביאו מחיפה רפסודה שהיו מפרקים מהאנייה אליה וממנה היו מוסרים אותן לסירות הקטנות של הפועל ושל זבולון וכך היינו מביאים את הסירות הקטנות האלה לחוף ומפרקים אותן בידים. לאחר תקופה מסוימת, לאחר שהנמל התפתח במידה יותר גדולה היה צורך בתוספת כח אדם כי לא היו ימאים במספר מספיק לפריקת כל הסחורות. פנו להסתדרות אשר פנתה לסקציה הימית של הפועל. הקימונו קורסים לימאים. למדנו אותם חתירה, יציאה וכניסה בגלים ועבודות חבל שידעו לעשות קשרים ולחתור בגלים ולהביא את הסירות מהאניות לנמל. הסקציה הימית תרמה את התרומה הגדולה והכינה את האנשים שהיו דרושים לעבודה בנמל. שמואל טנקוס היה אף הוא מדריך של האנשים האלה.

ורדי יעקב

במאורעות 1936 ישבתי עם עוד חברים ברחוב חסן-בק, בהגנה. המפקד שלנו היה ליבוביץ דוד, זה שהמציא אח"כ את הדודקה. באחד הימים באה הודעה שפותחים נמל בתל-אביב. היות והייתי מכונאי והיתה לנו ב"הפועל" סירה ששמה סער הודיעו לליבוביץ שיש פה בחור שיודע מכונאות ימית. בבוקר הוא הודיע לי אתה עוזב אותנו והולך לשפת הים. אמרתי לו מה יש בשפת הים והוא אמר לי: ככה הודיעו שאתה הולך לשפת הים. הוא היה המפקד של האזור. היה לנו טוב אצלו תמיד היה לו סליק של קוניאק ובירה והיה טוב. אני בא לחוף תל-אביב , אני פוגש את יואל ליפשיץ, את כתריאל ואת מוצה (מרדכי לישצינסקי). אני שואל את יואל ז"ל מה פה הולך להיות. הוא אמר אתה לך לירקון ותכין את סער. אנחנו צריכים לצאת אתה לים לעבוד. עוד מעט תבוא אנייה ונתחיל להוריד סחורה. אני אומר לו איפה, בתוך מה. בינתים הופיע פודולי גם כן. פודולי מ"זבולון". מסתכלים על הים. יואל אומר פה וכתריאל אומר שם. על מה הם הסתכלו לא ידעתי. אח"כ נודע לי- לפי קצף הגלים. במקום שיש פחות קצף, שם יותר עמוק. הלכתי לירקון. הכנתי את סער. באו החברה, דחפנו אותה החוצה והיא עמדה בגלים, זרקנו עוגן ועמדנו בים. כך עמדנו שעתיים שלוש. אני נעשיתי רעב, כבר הגיעה שעת הצהריים. מהחוף הודיעו לי שיהיה בסדר. לפנות ערב אמרו לגשת לחוף. הים היה דווקא שקט. העלינו את הסירה על היבשה ושם עמדה. אחרי יומיים באה האנייה צ'יטורטי. הורדנו אותה לים (את הסירה). אז יצאו סירות מהירקון ונגשנו לאנייה בלוית שוטרים בריטיים והתחילו להוריד שקי מלט. את הסירות היו מביאים לחוף. היה שם סלע בחוף שלאחריו המים היו יותר שקטים לשם היו מביאים את הסירות והסלוניקאים שהיו בחוף היו זורקים את הסירות. על החוף סדרו משטחים שעליהם הניחו את שקי החול. אח"כ התחילו לבנות מזח.

שמואל טנקוס

אני בתחילה רוצה למסור את הרקע של הקמת הנמל. הדברים האלה ידועים אבל אם אנחנו כבר מדברים כדאי להזכיר גם את הדבר הזה. כידוע, בשנת 1936 פרצו מאורעות בארץ אשר נמשכו עד 1939, עד פרוץ מלחמת העולם השניה. בתקופה המאורעות, הועד הערבי העליון אשר ניהל את כל הפעולות של הערבים, החליט על שביתה כללית של כל הערבים בארץ. במסגרת השביתה הזאת שבת גם נמל יפו כך שכל האזור הזה נשאר ללא נמל. המוסדות הלאומיים, המוסדות המיישבים, פנו לממשלת המנדט בדרישה לתת אישור להקים נמל בתל-אביב. הנציב העליון דאז, סר ארטור וקופ, נתן את האישור אשר כתוצאה ממנו התחילו לבנות את נמל תל-אביב. כאן שמענו את הסיפור של המזח וכו'.
אני רוצה להוסיף שיותר מאוחר, דיבר על זה כבר יאיר, התחילו לבנות את המעגן שאח"כ שמש המעגן של הסירות ואח"כ של הדוברות אשר מצאו מקלט בתוך המעגן הזה ובו פרקו אותן. לאורך רציפים ומנופים שהוקמו במקום. לבנין הנמל הביאו דוברות עם מחפרים. על המחפרים עבדו מכונאים שונים וכן ימאים וספנים אשר יקשרו את הדוברות ישיטו אותן ממקום למקום ויביאו אותן לאן שצריך. בין הספנים והימאים של הדוברות היו חברי הפלוגה הימית של הפועל ביניהם שמחה קורנגולד, אני ועוד אחרים. אני עבדתי על הדוברה שבנימין קסל היה הבגריסט שם. היה שם גם ג'ו נוביק.
יש להוסיף שבמשך הזמן, עם התפתחותו של הנמל הצטרפו לעבודה חברים נוספים של הפלוגה הימית. חברים מ"זבולון" וכמה גם מצופי ים שהם הרכיבו למעשה את הצוות הראשון של העובדים בנמל ואח"כ גם הוקמו הקורסים עליהם דיבר נש. את הקורס הראשון הוא הדריך ואת השני אני הדרכתי אח"כ הצטרפו אנשים נוספים אשר למדו את העבודה יותר מאוחר מהקורסים.

זילברברג מרט

הייתי פעיל בפלוגה הימית של הפועל בתל-אביב מההתחלה. בדצמבר 1934 הועברתי לנמל חיפה ועבדתי בחברה הארץ ישראלית לספנות וגם שם עשינו כל מיני פעולות. כאשר בשנת 1936 הוכרזה השביתה הערבית זה היה גם בנמל חיפה. בנמל חיפה כבר היו אז הסלוניקאים וגייסו את הקבוצה ועובדי בנין מהעיר כדי לעבוד בנמל חיפה והערבים קיבלו אז מכה חזקה מאד. פרקנו אניות ופרקנו סחורות והם לא יכלו לעשות שום דבר וחזרו בהם. קבלנו באותו זמן גוררת חדשה גדולה מהולנד. כאשר שמעתי שלנמל תל-אביב הגיעה אנייה וחברי הפלוגה הימית של הפועל עובדים שם קנאתי בהם. לא סלחתי לעצמי שאני הייתי כל כך פעיל בפלוגה הזאת והנה עכשיו אינני משתתף באותה פעולה וכל הזמן התהלכתי כאילו הפסדתי הכל. בסוף 1938 או תחילת 1939 היתה הצעה שאניות שיש להן מעט סחורה עבור תל-אביב נפרוק בנמל חיפה על דוברה ואני אעביר את הדוברה לנמל תל-אביב עם הגוררת החדשה. היתה אנייה שהיו עליה כמות קטנה של שקי שעועית עבור תל-אביב. להביא את האנייה לתל-אביב כרוך בהוצאות ולכן אמרו תורידו את השקים לדוברה והפלגנו לנמל תל-אביב. הגענו לנמל תל-אביב ואז בא אסיר שוסטרמן שהיה אחד הספנים המעולים חבר הפועל. הוא אמר לנו תסתלקו מפה אנחנו לא נפרוק את זה. אנחנו לא נהפוך את נמל תל-אביב לנמל דוברות. בקשתי ממנו: אסיר תעשה לי טובה תפרוק את קצת השעועית ואני מבטיח לך שאני לא אופיע פה יותר. אני אינני זוכר אם פרקו או לא אבל חזרתי בבושת פנים לחיפה והחלטתי שלא לבוא יותר.

אלטמן אהרן

לא יעזור שום דבר צריך לחזור קצת חזרה ללפני נמל תל-אביב. בסוף 33 בתחילת 34 בנוער העובד שהייתי חבר גם שם באו ואמרו שצריך לכבוש שני מקומות עבודה בארץ אחד זה הרכבת והשני הנמל. שני מקומות שכמעט ולא עבדו בהם יהודים. אני הצטרפתי לגרעין שהלך לקרית חיים. הגרעין שהיה למעשה אח"כ שדות ים. ישבנו בקרית חיים והתחלנו לעבוד בנמל חיפה. כשבאתי לנמל חיפה בסוף 34-35 כבר היה שם קואופרטיב "עוגן" שאני התחלתי לעבוד שם בעבודות ימיות. הגרעין הזה מכל מיני סיבות לא החזיק מעמד והתפזר. חלק מהאנשים חזרו העירה וחלק הלכו להכשרה לקיבוצים אחרים ביניהם הייתי אני ובתור חבר הפועל אמרו לי שכדאי ללכת על יד הכנרת לקיבוץ הנקרא גשר ובגשר הולכים לגרעין חדש לדלהמיה. זה קרוב לים ואולי שמה נעשה משהו. הלכתי לדלהמיה שזה עכשיו אשדות יעקב. בשנת 1936 קבלתי מכתב מאבא שלי והוא כותב לי שאני עבדתי בים ובתל-אביב עושים נמל. למה לא תחזור לתל-אביב, תעבוד בנמל ותעזור פה. הרמתי את הרגלים וחזרתי לתל-אביב. אני בא לתל-אביב ורוצה להתחיל לעבוד בנמל ופה מתחיל סיפור של פוליטיקה של "זבולון", "הפועל", מועצת פועלי תל-אביב. איך נכנסים כאן לעבודה. צריך פרוטקציה. לא הייתי מומחה גדול, לא הייתי ימאי מהטובים ביותר אבל בכל אופן עבדתי בים. באתי לפודולי וליזראעל איתן שהיו מנהלי העבודה מטעם אוצר מפעלי ים. שם לא הצלחתי. באתי ל"הפועל" לעמירם ולעוד אחרים. אין מקום. לעבוד על סירת המנוע זה היה העילית שבעילית. אינני זוכר איך זה קרה. אני זוכר שהביאו מחיפה סירת מנוע ה"ברוק". כל בוקר היינו באים לנמל ועומדים בתור כמו החורנים בנמל חיפה. אם היו צריכים פועלים היו לוקחים מתור זה ואם לא היתה עבודה היו הולכים לירקון. יום אחד תפשו אותי ואמרו לי לך לשם המכונאי לא הגיע תעלה על הסירה ההיא ותהיה מכונאי. בסדר אני עולה לסירה הזאת שאותה הכרתי מחיפה ועולה פודולי וקדימה. נוסעים לאנייה לשמה וחזרה איזה שעה שלמה. חזרנו חזרה ונקשרנו למזח. לאחר שנקשרנו הוא הסתכל פנימה וראה אותי שם. הוא שאל מה המכונאי לא בא. אינני זוכר מי היה המכונאי שם אבל הוא היה מ"הפועל" ושלחו אחר מ"הפועל". יכול להיות שהמכונאי של הסירה היה יעקב ורדי. אני לא זוכר.
לאט לאט קבלנו קביעות והתחלנו לעבוד. הנמל התפתח, קנו עוד סירות, הביאו מחוץ לארץ. היו צריכים גם עבודה והחליטו לקבל נערים ואז שוב התחיל המפתח המפלגתי של האגודות הימיות. אם מקבלים אחד מהפועל צריך לקבל גם אחד מזבולון. ככה נכנסו וקבלו גם מהקיבוצים אבל כדי שיוכלו להתקבל היו צריכים להכנס לפלוגה הימית. הפלוגה הימית היתה מעין תעודת יושר והתאמה לעבוד.

יאיר שוחט

אני רוצה להוסיף שאיש שהיה במקום מההתחלה היה רב חובל יוסף פודולי מ"זבולון" וכמנהל הנמל נקבע זאב הים. לאחר שהנמל התפתח הקימו בו מספנה לבנית הדוברות והסירות שהיו דרושות לעבודה בנמל. כמנהל המספנה התמנה נחום טיכר חבר הפלוגה הימית של הפועל וכסגנו מונה חיים פסטר אף הוא חבר הפלוגה הימית וכן אליקים רונקין מהפלוגה הימית. הם התחרו עם המספנה של זיימא כהן על שפת הירקון שאף הוא בנה סירות. את הדוברות הראשונות של הנמל רכשו מערבים ביפו ואח"כ התחילו לבנות אותן במספנה של הנמל.